לה"ו
אחרי שפתחתי את הבלוג וכתבתי בו בדיוק פעמיים, נכנסתי סופסוף שוב. יש לציין שעבר לא מעט זמן מאז הפעם האחרונה שנכנסתי (שנתיים? שלוש??). החיים שלי מעשים יותר ויותר מוזרים. כל כך הרבה זמן ייחלתי לסיים את האולפנא המעצבנת הזאת, ועכשיו, כשאני כבר על הסף, הדלת כבר שליש-פתוחה וכבר רבע מהשכבה סגרה שירות לשנה הבאה, אני פתאום מתחרטת, ורוצה להישאר עוד שנה, אולי אפילו שנתיים! אני! ששנים קיוויתי להגיע למצב הזה, פתאום רוצהל החזיר את הגלגל אחורה, לנצל כל שניה ושניה שנשארה לי כאן. המצב ממש מתדרדר- לא אמרתי את זה (לפחות לא ככה) לאף אחד. אפילו לא העזתי לחשוב על זה. מרוב פחד אני כל הזמן קוראת פרים, מתחמקת מללמוד למבחנים ולעשות את המטלות שלי (לפחות 4 חיבורים באנגלייתתת!!! ההההצצציייללללווווו) ואני מתחרטת על זה אח"כ.
נראלי שהשתפכתי יותר מדי להיום.
יום שלישי, 22 בפברואר 2011
הירשם ל-
רשומות (Atom)
